הילד ששינה עולם: המסר המרגש של שחר פרידמן ז"ל

נכון, ואתה יודע, אנחנו רואים, הרבה מאוד פעמים אנחנו רואים את הפעלתנות יתר, את ההיפרקטיביות, את האימפולסיביות, ואנחנו שוכחים לראות את הדברים הטובים, ואם יש משהו ששחר עשה... במשך חייו וגם הנחיל לנו לאחרי מותו, זה בעצם לעשות טוב בעולם. אז בואו נדבר עם אמא שלו. ליאת, את איתנו? האם את איתנו, ליאת? אהלן, אני איתכם, בשמחה רבה. בסדר גמור, אני שומע אותך ככה קצת מרחוק, כי כרגע פה באולפן אנחנו קצת מתקשים לשמוע אותך. עוד רגע נשמע אותך גם פה, אז קודם כל נעים להכיר ואולי לפני בכלל שאנחנו מתחילים, תספרי לנו, עכשיו אנחנו גם רואים אותך, בואי תספרי לנו קצת על שחר, אבל בואי נחזור רגע קצת אחורה על איזה ילד הוא היה.

אני דווקא אתחיל ואומר שאני היפראקטיבית. עוד בזמני לא היה מוכר ADHD, אבא של שחר גם היפראקטיבי, מאחד ועוד אחד יוצא שלוש. המשפחה בהפרעה. מאחד ועוד אחד יוצא שלוש, והדבר הראשון שאני מאמינה בו זה שהילדים ההיפראקטיביים הם מנוע הצמיחה של העולם. שנינו עוסקים במקצועות חופשיים, שנינו מובילים מאחורינו עגלות של הצלחה ושל פעילות ושל עשייה. וזה מקום שאני באמת באמת רוצה לשים פה על השולחן ולהגיד את זה לכל ההורים, השומעים, אנשי החינוך ולכם קודם כל תודה על הבמה ועל המקום הזה בכלל כי צריך לשים את זה על השולחן בצורה מאוד מאוד ברורה, זה מנוע הצמיחה שלנו וצריך לפזק את זה, לתת למקום הזה במה ולא להשקיט ולהסתיר את זה. היא התחילה ונגעה. כן, כן, אבל אני רוצה לומר משהו, ליאת, שאת אומרת משהו כל כך נכון, ואני אסיים אחד, כשיש משפחה כמוך, עם היכולות, עם הידע, עם התמיכה האינסופית שאתם נתתם לשחר, את הרי הלכת ופתחת בית ספר, רק כדי שלשחר יהיה יותר טוב. אז אני אומרת, הפרעת קשב כשהיא מטופלת, כשהיא מוכלת, כשיודעים איך להתמודד איתה, אפשר. מוכוונת. כן. נכון. כשהיא מוכוונת, אז שחר. אז רגע, לפני שחר, אולי התחלת ככה להגיד שאת ובעלך, בן זוגך, גם עוסקים במקצועות חופשיים, או עצמאיים, או זה. תני לי משפט, כי זה סקרן ככה... אני רואה את כל האנרגיה. המתפרצת שלנו מתועלת למקומות של עשייה ואני חושבת שגם התכונה הזאת הובילה אותנו להנצחה מאוד גדולה וחזקה סביב שחר כי הפעלתנות והרצון כל הזמן לייצר ולעשות והרעשים שיש לנו בראש כל הזמן מתורגמים למעשה לפעולה והתוצר שלהם מאוד ניכר לעין כל העבודה שאנחנו עושים סביבו ומספיקים לעשות גם את העשייה היומיומית שלנו לצד המון דברים נוספים שכיום הם ההנצחה של שחר גם.

וואו, אז בואי נתחיל, ספרי לנו קצת על שחר ועל איזה ילד קיבלת במתנה. שחר היה ילד קסם, מהיום שהוא נולד ראינו את הפעלתנות הזאת, זה ילד שהיה נוגע בכל דבר. המיין אישו שלו היה מגע, המגע הזה היה גם בשיח. שהוא רצה מאוד להכיר אנשים אחרים, נמשך תמיד לאוכלוסיות שמאוד מאוד שונות ממנו, תמיד הביא הביתה ילדים מכל הסוגים ומכל המינים, היה בקשר עם צעירים, מבוגרים בגיל שלו, זקנים, לא משנה מי הבן אדם, הוא תמיד יצר את הקשר המיוחד הזה, והמגע שלו היה גם ביצירת קשר וגם באמת במגע פיזי, הוא היה ילד שמחבק את כולם. ילד שמפיץ אהבה, ילד שתוך שנייה היה שם יד למישהו על הברך ואומר לו אחי וזה היה אחד מהחוזקות המאוד מאוד מאוד גדולות שלו מעבר לעובדה שהוא היה ילד שכל הזמן היה קם עם רעיון חדש, סליחה והוא היה מנסה ליישם את הרעיונות שלו אם זה היה נעל שהוא החליט לייצר לנייט, אם זה שהוא החליט ללכת לנגן ברחוב עם איזה קייס של גיטרה לחזור עם כסף, או לעשות לימונדה מלימונים ולבוא עם 400 שקל הביתה, או ללכת ולמכור בכל מיני מקומות, או לעבוד בחנות אופניים ולעזור לכל תושבי השכונה ולקחת להם את האופניים לתקן ולהחזיר, או לסחוב שקיות לאנשים מבוגרים בבניין. אז הוא נגע בכל כך הרבה אנשים ובכל כך הרבה תחומים והיה שקוע כל כולו בנתינה לזולת. תמיד תוך חיוך ואהבת אדם, משהו בלתי נתפס באמת.

אני רוצה שוב להקשר למה שאירי סיפרה קודם, שאני לא מכיר באופן אישי את הסיפור, אבל איך היה לו בבית הספר? מישהו ראה אותו, את כל הדברים הנפלאים האלה שאת מדברת עליהם בבית הספר, או שבבית הספר ראו רק את ההפרעה, כמו שאנחנו אומרים, ובאמת הוא היה...

לצערי הרב לא ראו את זה, ואני כן רוצה להביא משהו שהוא קצת מעציב, אבל הוא חייב לבוא לפה לשולחן. שחר היה אוטודידקט, ומגיל קטן, כמו בורסוד, הוא היה הולך לגן, שומע מה שהגננת אומרת, חוזר הביתה, מדקלם אחד לאחד. בכיתה ב', אחרי שהרגשתי שחצי מהזמן הוא מבלה בחוץ, וכל פעם שהוא נכנס לכיתה וקצת זז, זורקים אותו החוצה מהכיתה, ואחרי אבחון שעשינו לו אצל רופא ילדים מדהים ומומחה, שאיבחן את הגאונות שלו, ואמר שאם הוא כזה בורסוד הוא לא צריך לקחת שום דבר, באתי אליו בתחילת כיתה ג' לאותו רופא ילדים ואמרתי אני רוצה רטלין, הוא אומר לי למה את רוצה רטלין? אמרתי לו כי שחר בא אליי ואמר לי אם לא היית רוצה ילד אחר? הרגשתי שהדימוי העצמי שלו נפגע ואמרתי לרופא הילדים ברגע שהדימוי העצמי שלו נפגע אני לא רוצה לתת לדבר הזה יד והתחלנו לתת לו רטלין ונתנו לו רטלין אחד שעבד שלושה חודשים ואז הפסיק לעבוד ואז סוג אחר וגם הוא הפסיק אחרי שלושה חודשים לעבוד ואז השלישי והרביעי, וכל היום התפללתי שיוציאו רטלין אחר, שיעזור לו לצלוח את הימים האלה בבית ספר יסודי, ואז התפללתי שבית ספר יסודי ייגמר. עכשיו, אני חייבת לספר לכם שבבית ספר יסודי בכיתה ג' הוא היה משחק עם ילד דובר אנגלית שהגיע לבית הספר ואף אחד לא שיחק איתו, כי אף אחד לא היה דובר אנגלית. ושחר, שהוא מהבית שלנו, שאנחנו לא דוברי אנגלית, דיבר אנגלית כי הוא היה אוטודידקט, אז הוא היה משחק עם הילד הזה. ובכיתה ה' הוא התקשר שאני אאסוף איזה ילדה. הוא למד בבית ספר דתי, בנים, בנות, הלכתי לאסוף את הילדה, אני רואה ילדה ממוצא אתיופי, מחכה מחוץ למקלט לנשים מוכות. הבאתי אותה אלינו הביתה, הגיעו עוד כמה ילדים והם עשו עבודה. כששאלתי אותו מה פתאום הוא התקשר אליי שאני אזמין את הילדה, אז הוא אמר, המורה ביקשה מאיתנו להתחלק לקבוצות עבודה, הילדה הגיעה לשלושה חודשים. ואף אחד לא הזמין אותה. אז היה ברור לו שהוא מזמין אותה, והוא היה משחק עם הילד על הרצף היחיד שאף אחד לא שיחק איתו, ואף אחד במערכת לא ראה את הטוב לב, את הנתינה, את העזרה לזולת ואת החיבוק. הם ראו רק שהוא לא בית ספר, זאת אומרת שהוא לא ילד של ספר, והם לא היו בית חינוך. ואני על זה... כעסתי וניסיתי לעשות שינוי, אבל כנראה זה, אתם פה בשביל לעזור לי. זה היה מוקדם מדי, זה היה מוקדם מדי. יכול להיות.

אני רוצה לומר שלי, את ואני נפגשנו, כי בלב שלי, כששמעתי את הסיפור, כאילו, נקשרנו בלב, וכששמעתי את הסיפור על שחר, ידעתי ישר שהוא הפרעת קשב, למרות שזה לא נאמר באותה כתבה, הייתה לי מין חושה כזאת. זאת האמת, ואז דיברנו ליאת ואני, ויש לנו הרבה עבודה ביחד כדי להמשיך את הצוואה של שחר, וזאת הבמה, אנחנו רוצות לייצר אפליקציה שעושה טוב, ועוד נדבר עליה ונקרא לכם, ואם יש מישהו מהקהילה שלנו שמומחה לאפליקציות ורוצה לחבור אלינו, אנחנו ממש ממש נשמח, כי זאת הייתה צוואתו של שחר, לעשות טוב בעולם.

זה מתחיל מהאימא שיכלה לראות במליאה, כשיכלה לראות את הטוב שיש בו. זאת אומרת, גם כשאחרים עוד לא רואים, לשקף לילד את הדברים שהם עוד לא, עוד אף אחד לא מעריך אותם, עוד אי אפשר לכבד אותם. רגע, רגע, יקירתי, לקח לי שנים. בשנים הראשונות, כל פעם שמישהו מבית ספר היה מתקשר, אני הייתי בטראומה. אני מזדח. ניסיתי ליישר אותו, הייתי עם הצירה, לא היו לי אנשים כמוכם לבוא ולהגיד לי, תעמדי מאחורי הילד, רק בתיכון התחלתי לעמוד מאחוריו. אבל ביסודי ניסיתי ליישר אותו ואני חייבת להגיד לכם כאילו שאני היום בדיעבד שמחה על התיקון שאני עשיתי והמטרה שלי להגיע לפה זה להגיד להורים אחרים גם אם עד היום התנהלתם בצורה מסוימת א', אפשר לתקן וב', בואו ניתן לכם את הכוחות האלה להבין שבואו נמצא מה טוב בילד ונחזק כי הילד הזה השאיר צבא לעם ישראל הוא נהרג ב-18 ל-11 ערב לפני הכניסה לעזה שזה היה ב-20 ו... 27 לאסירי הוא כתב צבא לעם ישראל. היו אנשים טובים, תחייכו, תגרמו לכל אדם בכם לפגוש לחייך גם, תהיו פתוחים לביקורת ותנסו תמיד להשתפר. שימו לב לאנשים הקטנים הנופלים לנו בזווית של העין. דעו כי העמידה הגדולה ביותר אשר יכולה להיות לאדם היא היכולת לשמח אדם אחר. היו אנשים טובים בדרככם ואל תיתנו לחברה להכתיב לכם מה עושה אתכם אנשים טובים, פשוט תשתדלו כמה שאפשר. זאת הדרך להצלחה במעלה זו. תאהבו את עצמכם ואת העולם, וכאשר תקרינו החוצה שמחה ייווצר לאט לאט מעגל שייצור עולם טוב יותר. בחור שבית ספר לא זיהה את יכולת הכתיבה המופלאה שלו ואת יכולת הבנת העולם והחיים בצורה כל כך ברורה ובהירה, אני בעלת שני תארים ותעודות הוראה ואשת חינוך, לא מסוגלת לכתוב אג'נדה של חיי. יושב בחור בן 21, מתחיל במילים היו אנשים טובים. מסיים במילים עולם טוב יותר, כי אנשים טובים שווה עולם טוב יותר, איך על ידי הצוואה שלו, ואגב אני קיצרתי לכם את הצוואה, היא הרבה יותר ארוכה, ובתוך הצוואה הוא אומר שימו לב לאנשים הקטנים, אז בואו, אז יש לנו יותר חזק מזה?

וואו, לא, חד משמעית לא, ותגידי לי את, אם אנחנו מנסים רגע לסכם את ה... את הצוואה שלו, את המסר. עכשיו מקשיבים לך הורים, לילדים שקשה להם, שלא רואים אותם, שלא רואים את החוזקות שלהם, שמנסים לתקן אותם כל הזמן, שמנסים לשנות אותם. אם את צריכה לזקק את כל הדבר הזה לאיזה מסר אחד להורים האלה, מה את רוצה שיישאר איתם מהשיחה הזאת? קודם כל אני רוצה להגיד שליבי איתכם. זה לא תקופה קלה. אבל אף אחד לא הבטיח לנו חיים קלים, וכל ילד הוא שונה מילד אחר. המטרה שלנו כהורים זה לחבק אותם ולתת להם רשת ביטחון. בבית ספר הם מתמודדים עם קשיים, עם רעשים, זה לא אשמתם. הם חוזרים הביתה מסכנים עם איזה חוויה, לפעמים רוצים אוזן קשבת, ואנחנו... אם הרגשות שלנו לפעמים עלולים להגיד משהו שהוא לא נכון, אז א', מותר לנו לטעות, וב', אנחנו תמיד יכולים לתקן, וג', באמת לתת להם את המקום הזה, כולל הסבר. הילדים האלה, אני לא מכירה את כולם, אלה שאני כן מכירה, זקוקים להסבר. אני נותנת כלים, אני מענישה, לא כי אני לא אוהבת, כי אני רוצה לתת כלים, ואני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני יודעת שבסוף יהיה בסדר, אני יודע, לתת את המקום המכיל הזה והמבין שזה בסדר ומותר, יש לי ילדה שהיא לא ADHD והיא באה אליי כשהיא הייתה בת 13 ואמרה לי את הדבר הבא, אמא, אני לפעמים מתנהגת לא יפה ולא נוח לי עם זה שאת מענישה אותי וזה ואני לא ילדה טובה. אמרתי לה, תקשיבי, יש לנו תפקידים, התפקיד שלך למרוד ולחפש את האני העצמי שלך ולפלס את הדרך שלך בעולם והתפקיד שלי זה להציב גבולות. את תמשיכי לעשות את מה שאת עושה, אני אעשה את מה שאני עושה ונישאר חברות טובות. וזאת ילדה שלא היו לה רעשים בראש, אז תחשבו ילדים עם רעשים, שכל הזמן יש להם רעיונות ודברים ולא מסוגלים כמה הם זקוקים לחיבוק שלנו. אז את זה אנחנו צריכים לתת להם, ואני מניחה שבשביל זה אנחנו פה, כדי לתת את הכוח להורים האלה, כי הם זקוקים לזה. ובסוף הם הופכים להיות מדהימים, תאמינו לי. אבל בסוף הם הופכים להיות, זה שווה את זה, חברים. זאת עבודה שבסוף שווה את זה. אז לא להתייאש בדרך.

ברמה האישית, כאבא לילד עם הפרעת קשב, נגעת לי בכל נים, וואו, זה מרגש ותודה. תודה, ליאת יקרה. תודה לכם על עבודת הקודש, אין עליכם, אני פה לכל דבר שתצטרכו, בהצלחה לכולם, תודה, בשורות טובות לכל עם ישראל. אמן, אמן. איזו אישה, איזה עוצמות, איזה אנרגיה, איזה... אז חבר'ה באמת, אנחנו רוצים לקיים את צוואתו של שחר, אנחנו גם פרסמנו את הצוואה של שחר בזמנו, אנחנו נעשה את זה שוב. ואנחנו רוצים לייצר אפליקציה שתגיד מילים טובות לילדים עם הפרעת קשב, אבל לכולם בעצם. ואנחנו צריכים לשבת ולחשוב איך אנחנו עושים את זה, ונשמח לכל עזרה אם מישהו שומע אותנו. שחר היה ילד מיוחד, ואימא שלו מיוחדת, אבל אין ספק שכשקוראים מה שהוא כתב, אני פה בדמעות, אז נעבור בטח לדבר הבא. וואו, כן, אנחנו צריכים לאסוף את עצמנו קצת, וזה מרגש מאוד.