המספרים המפתיעים: האם כולנו מאובחנים ב-ADHD?

מחקר של קופת חולים כללית מ-2019 מצא שכ-20% מתלמידי כיתה י"ב בישראל מאובחנים עם הפרעת קשב, כלומר אחד מכל חמישה. מספר זה גבוה משמעותית מהממוצע העולמי, העומד על כ-10% במקרים הגבוהים, כאשר ההפרעה אמורה להיות סביב 3-5% במקורה. העלייה בישראל מהירה יותר מהקצב העולמי. ב-2019, כ-300,000 תלמידי בית ספר בישראל אובחנו עם הפרעת קשב.

אבחנת הפרעת קשב חייבת לכלול סימנים המופיעים עד גיל 12, גם במבוגרים. היא מתבססת על זיהוי סימפטומים עיקשים, עם סימני מצוקה וקושי תפקודי במספר תחומים וסביבות. אבחון יסודי דורש היסטוריה התפתחותית, לימודית, תעסוקתית, משפחתית ורפואית. כמו כן, חשוב לקיים ראיון אישי וראיון עם אדם משמעותי שהכיר את תקופת הילדות, ולשלול בעיות אחרות שיכולות להוביל לתסמינים דומים.

לא, בדיקת קשב ממוחשבת אינה עומדת בפני עצמה כהבחנת קשב ואינה כלי אבחוני, אלא כלי תומך בלבד. היא אינה בודקת אימפולסיביות או היפראקטיביות, והיא כללית מאוד. אנשים עם חרדה או הפרעה פוסט-טראומטית, למשל, לא מתפקדים טוב בבדיקות אלו. הבדיקה יכולה להבחין בין אנשים עם בעיות קשב לאלה שאין להם, אך אינה מסבירה את הרקע לבעיה.

בתחילת הדרך, הפער באבחון בין בנים לבנות בישראל היה כמעט פי שניים לטובת הבנים, בדומה למגמה העולמית. עם זאת, נתונים עדכניים מראים שהפער הזה הולך ונסגר, וכיום נראה שיש יותר אבחנות בבנות מאשר בבנים. ממצא זה יוצא דופן בעולם ומעודד, שכן הוא מצביע על כך שאין תת-אבחון בבנות. הוא אינו תומך בסטריאוטיפ של בנות שאינן היפראקטיביות ולכן מפספסים את קשיי הקשב שלהן.

בחודשים שלאחר השביעי באוקטובר, נרשמה ירידה משמעותית במספר אבחוני הפרעת קשב חדשים, בעיקר בגלל סיבות מנהלתיות כמו מלחמה ואנשים שנשארו בבתים. עם זאת, בחצי הראשון של 2024, קצב האבחונים חזר לרמה הצפויה, והנתונים מראים שאין שינוי יוצא דופן בקצב הכללי של האבחנות. מבוגרים עם הפרעת קשב אף נטו לדווח על תחושת חדות קשבית טובה יותר במצב מעורר רגשית, בעוד שילדים עם קשיים קודמים עשויים היו למצוא את עצמם מקבלים אבחנות ביתר קלות.

כן, הפרעת קשב קשורה לשכיחות גבוהה יותר של הפרעות נפשיות אחרות. סטודנטים עם הפרעת קשב מראים מדדי דיכאון גבוהים פי 2.5 בממוצע בהשוואה לסטודנטים ללא הפרעה. קשר דומה קיים גם עם תסמיני חרדה ותסמינים טורדניים-כפייתיים. חשוב להבדיל בין קשיי קשב, שיכולים להופיע על רקע הפרעות אלו, לבין הפרעת קשב עצמה, כדי למנוע אבחון שגוי.

מחקרים שונים הצליחו להבחין בצורה פנטסטית בין אנשים עם הפרעת קשב לאנשים ללא הפרעה באמצעות הדמיה מוחית. ישנה אפשרות להסתכל במוח ולהגיד אם קיימת הפרעת קשב, מה שמחזק את היותה הפרעה נוירולוגית נוירו-התפתחותית. עם זאת, עדיין לא מובן לחלוץ כיצד מודלים אלו פועלים, ולכן אין לכך משמעות קלינית טיפולית ממשית כרגע. למרות הנראות הביולוגית, השלכותיה הטיפוליות אינן ברורות.