הדרך המפתיעה להצליח באקדמיה עם קשב ופוסט-טראומה

תוכנית קשב באקדמיה היא תוכנית מיוחדת המנוהלת על ידי סיוון נפתלי ומיכל כץ בקריה האקדמית אונו. היא מיועדת לסטודנטים עם הפרעת קשב.

התוכנית מקבלת 160 סטודנטים בשנה. תנאי הסף הוא אבחון הפרעת קשב מנוירולוג או פסיכיאטר, והיא מיועדת לסטודנטים בשנה ראשונה לתואר בקריה האקדמית אונו. העלויות מסובסדות מאוד על ידי המכללה, ומהוות יותר "דמי רצינות", אך יש להירשם לתואר עצמו.

כן, בשלוש השנים האחרונות, בעקבות אירועים שונים במדינה, התוכנית מלווה סטודנטים המתמודדים גם עם הפרעת קשב וגם עם פוסט-טראומה. המצב בשטח לימד את מנהלות התוכנית שיש צורך לתת מענה גם לאתגר זה.

סטודנטים אלו מתמודדים עם מאבק על עצם היכולת לשהות במרחב הלימודי. הגוף שלהם נוכח בשיעור, אך הראש נשאר באירועים הטראומטיים, מה שמקשה על הריכוז והלמידה.

סטודנטים עם פוסט-טראומה חווים עוררות יתר, דריכות וזיהוי סכנות בסביבה, ומתמקדים ב"כאן ועכשיו". לעומת זאת, האקדמיה דורשת התעסקות בתיאורטי ובמופשט, נינוחות ללמידה וחשיבה לטווח ארוך על מבחנים וסוף סמסטר. פער זה יוצר קושי רב עבור הסטודנט.

מודל ההתערבות של תוכנית קשב באקדמיה מורכב משלושה רבדים משלימים: הרובד הרגשי, הרובד התפקודי והרובד של התיווך המערכתי. רבדים אלו נועדו לספק רשת ביטחון לסטודנטים.

הרובד הרגשי בתוכנית מתמקד בליווי יומיומי של הסטודנטים, ולא בטיפול רגשי קליני. מטרתו היא לתווך, לסנגר ולעזור להם לווסת רגשות בזמן אמת בתוך האירועים המתרחשים, תוך מתן תחושה של "אתם לא לבד".