הסכנה הנסתרת: קשב וריכוז ואובדנות בצעירים

מחקרים מראים קשר הדוק בין הפרעת קשב וריכוז לניסיונות אובדניים בקרב מתבגרים. 65% מהנערים שהגיעו לחדר מיון לאחר ניסיון אובדני סבלו מהפרעת קשב וריכוז, כאשר רק מיעוטם אובחנו או טופלו לפני כן. הפרעת קשב נתפסת כהפרעת ויסות רגשי, מה שעלול להוביל לכאב נפשי עמוק ולרצון למות.

מחקר מצא שילדים המבלים מעל חמש שעות ביום במדיה חברתית מראים עלייה של 50% בסימפטומים אובדניים ודיכאוניים. המדיה החברתית מעודדת השוואות לאחרים, מה שעלול לגרום לדכדוך ולביטחון עצמי נמוך. ילדים עם הפרעת קשב נוטים לבלות יותר זמן במסכים, מה שמחמיר את הסיכון.

התאבדות בקרב בני נוער אינה נגרמת מסיבה אחת ספציפית, אלא משילוב של תשתית גנטית להפרעה פסיכיאטרית ואירועי חיים מלחיצים. בנוסף, זמינות אמצעים לפגיעה עצמית בסביבת הקטין מגבירה את הסיכון. תכונות אישיות כמו תוקפנות ואימפולסיביות הן גם גורם סיכון משמעותי.

פגיעה עצמית שאינה אובדנית (NSSI) היא התנהגות אימפולסיבית של חתכים שטחיים ללא כוונה למות, המשמשת לרוב כדרך להתמודד עם כאב נפשי עמוק. לעומת זאת, ניסיון אובדני כולל כוונה למות, גם אם היא חלקית. NSSI אינה מסוכנת בפני עצמה, אך בשילוב עם דיכאון מג'ורי, היא הופכת למסוכנת מאוד.

כן, חשוב לשאול ילדים וצעירים, במיוחד אלו עם הפרעת קשב או כשהם נראים מדוכדכים, אם יש להם מחשבות אובדניות. השאלה עצמה אינה מסוכנת ואינה מכניסה רעיונות לראש, אלא יכולה לפתוח שיח חשוב ולהציל חיים.

דרכים יעילות למניעת אובדנות כוללות הרחקת אמצעים קטלניים, טיפול אגרסיבי בדיכאון (תרופתי, פסיכולוגי וספורט), ושמירה על רצף טיפולי. חשובות גם תוכניות מניעה מקיפות בבתי ספר ובצבא, טיפול בהפרעת קשב (התנהגותי ותרופתי), וחיזוק קשרים אישיים משמעותיים.

קשר אישי משמעותי הוא גורם חשוב במניעת אובדנות. לכל ילד חשוב שיהיה אדם אחד שהוא סומך עליו, יכול לדבר איתו וחשוב לו, אפילו אם זה חיית מחמד, שנותן לו סיבה לרצות לחיות. שיחה קטנה יכולה להיות נקודת ההתחלה למסע התאוששות.