הבנקאים לא רוצים שתדעו: כך נבנה בנק חברתי בישראל!

ולמה זה קורה? בישראל יש שמונה בנקים, זה הכל, שמשרתים את האוכלוסייה, זה אומר 1.3 מיליון ישראלים לבנק. שמונה בנקים שמתוכם שלושת הגדולים, הם מהווים את הרוב הגדול ביותר. בארצות הברית לעומת זאת יש 4,500 בנקים, זה אומר בנק לכל 77,000 איש, זה אומר תחרות, בארץ אין תחרות. אז כשאין תחרות, הבנקים, את מי הם רוצים? את מי שיכול להפיק להם הכי הרבה רווחים. אני יכול להצדיק אותם, אם אתה גוף למטרות רווח, אתה צריך להפיק רווחים, ולכן הם משרתים יותר אוכלוסיות חזקות ועסקים גדולים, מאשר אוכלוסיות בנוני ומטה ועסקים קטנים. ולכן בעצם יש שלוש אוכלוסיות בישראל שמקבלות פחות שירותים מהבנק, זה לא שהן לא מקבלות, הן מקבלות פחות ולפעמים לא מקבלות בכלל, יש גם מיליון אגב ישראלים שאין להם, הם לא מקבלים שירותים מהבנק. האוכלוסיות האלה זה עשירונים נמוכים, ממ"ד בינוני ומטה, בעיקר ומטה, עסקים קטנים, בעיקר פריפריאליים, בעיקר לואו-טק ועמותות, שגם הם ארגונים שלא כל כך מקבלים אשראי בבנקים והשירותים הבנקאיים מאוד מוגבלים. אז בעצם אתם

הנפקתם אג"ח בשווי של 200 מיליון שקל, עכשיו אתם יוצאים להנפקה של 300 מיליון נוספים, איך בכלל עובד המודל הזה, מי קונה, מי מקבל? אז אנחנו נותנים

הלוואות שהבנקים לא רוצים לתת, ולכן מי שמשקיע בעוגן יכול לחשוב, רגע, הגוף הזה, עוגן, הוא גוף ללא מטרות רווח, נותן הלוואות מסוכנות, למה שנשקיע בו? אז המודל שבנינו הוא נקרא מעולמות ה-blended finance. מה זה ה-blended מהמילה בלנדר? מה אתה לוקח? אתה לוקח כסף תרומות, פילנטרופיה, ומערבב אותו עם השקעות. הפילנטרופיה סופגת את הסיכונים, זאת אומרת, אם אנשים לא יחזירו את האשראי, אז הכסף הפילנטרופי ייקח את הכסף שיספוג את הסיכון, את הכסף שלא מחזירים אותו, בעוד המשקיע, כך בעצם העלוות לפחות מסוכנות, כי יש גיבוי. הן מעט ולא מסוכנות, המשקיעים, שמשקיעים מוסדיים גדולים במשק ומשקיעים פרטיים, גם יואל חשנין תתראיינו פה, הוא אחד המשקיעים למשל, משקיעים באגח עם סיכון יחסית נמוך, כי הפילנטרופיה לוקחת את הסיכון. הפילנטרופ, התורם, אומר וואלה, אני תורם דולר, ובגלל דולר שלי משקיעים שישה דולר, המשקיע אומר, וואלה, אני משקיע בגוף חברתי, בהלוואות שעושות אימפקט חברתי משמעותי, מסייעות לאוכלוסיות, ואני לוקח מעט סיכון ואפילו מקבל תשואה טובה, תשואת שוק, אני לא צריך לוותר על שום דבר בשביל להשקיע בגוף הזה שקוראים לו עוגן, ועשרות אלפי עסקים קטנים, משפחות, עמותות, מקבלות סיוע. אז איך בעצם

הכסף הזה מגיע בסוף לעסק קטן? זאת אומרת, אני שומעת הנפקה של אג"ח בהיקף של 300 מיליון שקלים, אבל בסוף... איך זה מגיע לצרכנים בקצה? אז במובן הזה עוגן הוא גוף אשראי חוץ-בנקאי. עסקים קטנים, גם משפחות, גם עמותות פונות אלינו, מגישות את הבקשה להלוואה. הבקשה יכולה להינתן אונליין או דרך יועץ עסקי, ואנחנו עושים חיתום, ארבעה שלבים של חיתום. בהתחלה יועץ עסקי שמסתכל על הנתונים של העסק, על המודל העסקי שלו, על תוכנית העסקית שלו. אחר כך כלכלן שעושה חיתום, בודק את ההלוואה. אחר כך ועדת אשראי שמאשרת את ההלוואה או לא מאשרת את ההלוואה, אנחנו גם הרבה לא מאשרים, אנחנו רואים שהעסק לא יוכל להחזיר את ההלוואה, עדיף לו לאשר את ההלוואה, כי אם אני מאשר הלוואה לעסק שלא יכול להחזיר הלוואה, אני בעצם פוגע בעסק הזה, אז עדיף לו לאשר. אז הוא מוצא את עצמו בסיטואציה שבה הוא לא יודע להחזיר את ההלוואה, להלוואות יש ריבית, זאת אומרת זה לא עכשיו תרומה. יש ריבית, אבל הריבית היא יותר נמוכה מהריבית שאותו עסק יוכל לקבל. במערכת מחוץ, אם בכלל, בדרך כלל. חשוב להגיד, אנחנו עוזרים הרבה מאוד גם לעסקים שנמצאים בפריפריה, אבל אם בא אלינו עסק שהוא מאוד חזק, שהוא יותר גדול, ולכאורה אם היינו בנק היינו מאוד שמחים לתת לו אשראי, הרבה פעמים גם לעסק הזה נגיד לו, תלך לבנק, אתה לא צריך את עוגן. עוגן היא פה כדי לעזור באמת למי שזקוקים לעוגן. טוב, אתם

מפעילים לא מעט מיזמים, כמו הזדמנות שווה למודרי אשראי, כמו חוף מבטחים לחייבים בהוצאה לפועל, הסתבטת על ההוצאות מהידע האתיופית, לא מעט פעילות. איך הארגון מחליט לאיזו אוכלוסייה להיכנס ואיך בכלל מודדים הצלחה בסיטואציה כזו? ראשית נגיד שהצרכים הם בהרבה מיליארדים, ואוגן גדלה פי עשרה, אבל עדיין היקף הנכסים שלנו היום מיליארד שקל. כדי לענות על כל הצרכים במדינת ישראל נצטרך להגיע להרבה הרבה מיליארדים. ההחלטה שלנו אם להיכנס לתחום מסוים או לא להיכנס, היא בעיקר נובעת מהאימפקט החברתי, מהצורך החברתי, מקומות שבהם השוק החופשי, השוק החופשי, הכוונה, המערכת הבנקאית והחוץ-בנקאית למטרות רווח, פחות ייכנסו. לדוגמה, משפחה שעכשיו הסתבכה בחובות, היא בהוצאה לפועל, ברור שאין כניסה, תמור אין כניסה אחד גדול במערכת הבנקאית. האנשים האלה, הלוואה לא תעזור להם לבד, הם צריכים שיקום כלכלי, ואנחנו... שולחים בן אדם לשטח, שעושה משא ומתן עם אנושים, מקטין להם את החוב, מלווה אותם כדי שמשק הבית יתאזן ומשחלף להם את כל החובות בהלוואה ללא ריבית שפרוסה על פני חמש שנים. רק בדרך הזאת אפשר לשקם את המשק בית, אף בנק לא יעשה את זה, ברור שזה עתיר אימפקט, אנחנו עושים את זה גם עם שותפות במקרה הזה, עם קרן התובנות של משרד המשפטים, במקרה של מודרי אשראי. שזו מילה יפה לאנשים, דירוג אשראי נמוך, אנשים שעשו איזשהו פאול, איזושהי טעות פיננסית שהורידה להם את הדירוג אשראי, ובגלל זה הם לא יכולים עכשיו לקבל אשראי במערכת הבנקאית, מה אנחנו נעשה? אנחנו ניתן להם ליווי, אנחנו עם שותף שהוא פילט במקרה הזה, אנחנו ניתן להם הלוואה, ההלוואה, עצם זה שהם מחזירים את ההלוואה, יבנה להם מחדש את דירוג האשראי, אנחנו עושים את זה בשותפות עם משרד האוצר. העדה האתיופית, באים לארץ למרכזי קליטה. הם במרכזי קליטה ללא שפה, ללא ידע, וכשהם צריכים לצאת ממרכז הקליטה, הם צריכים לרכוש דירה ראשונה בישראל. הרבה מאכרים יסבבו אותם לכאן וירמו אותם לשם, ואנחנו בעצם דואגים שכל העסקה הכי גדולה בחיים שלנו של רכישת דירה תיעשה באופן מיטבי, באופן שהם יודעים בדיוק מה העסקה שהיא מתאימה להם, שהיא לא תגרום למשק הבית להתרסק. מלווים אותם אחד אחד אלפיים משפחות כאלה מהעדה האתיופית ועוד המון המון תוכניות כאלה. המאפיין של כולם שזה דברים שהמערכת למטרות רווח פחות מתעסקת איתם. חקלאים, מילואימניקים בצפון, תחשבי עכשיו על גבול הצפון כל מה שקורה בו אנחנו הולכים להיכנס לשם עם תוכנית של משהו כמו 300-400 מיליון שקל כבר בזמן הקרוב כדי לסייע במקומות שהמערכת הבנקאית פחות. תרצה להיות בו.

זה מעלה את השאלה, כי זו פעילות כל כך מדהימה וכל כך הכרחית, ואי אפשר שלא לחשוב, אם לא היה אתכם, מה הבנקים או הגופים שנותני אשראי בישראל היו צריכים לשנות ברגולציה, בתמריצים, במודלים, כדי כן בכל זאת לתת אשראי לאותם עסקים קטנים או אוכלוסיות מוחלשות, כי לא תמיד יכולים לסמוך על גוף חברתי בפעילות כזאת ענפה. אז תראי, בעולם קיימים כל מיני פתרונות, ממעורבות ממשלתית, בארה״ב למשל יש קרן פדרלית שמעודדת בנקים לעסוק באוכלוסיות האלה. מדהים. יש גם בארה״ב, 43% משוק הבנקאות הוא Credit Unions, זה סוג של בנקים חברתיים, אפשר לומר, שמתעסקים באוכלוסיות מיוחדות. באירופה 30% משוק הבנקאות זה בנקים כאלה, Credit Unions. שמתעסקים עם אוכלוסיות כאלה. זאת אומרת, יש דרכים בארץ, יש את הקרן בערבות המדינה, היא קצת בירוקרטית מדי, אבל בארץ יש די שדה בור, מדבר של מעורבות, ולכן אני חושב שאם לא היינו קיימים, אבל אפילו אם אנחנו קיימים, אני חושב שיש צורך בהתערבות כדי שלסייע לבנקים, אי אפשר לצפות מהבנק בפני עצמו, הוא גוף למטרות רווח, הוא גוף עסקי. אני מבין אותו, אבל אם המדינה תיתן יותר תמריצים לבנק, למערכת, כדי לסייע לאוכלוסיות האלה, אז גם לבנק יהיה כדאי להתעסק איתם. אני חושב שזאת הדרך, זה מה שקורה גם בעולם. בנקים, יש מאות בנקים, שאנחנו קוראים להם בנק חברתי, אבל בעולם קוראים להם value-based bank, בנקים עם ערכים, שפועלים במדינות ממערביות, ביבשות שונות,

במדינות עולם שלישי. והם גם רווחיים ומצליחים. חלקם מרוויחים, חלקם ללא מטרות רווח, רובם, אגב, למטרות רווח, בארץ אין, אין לנו את זה, אנחנו מדינה כל כך מפותחת, אבל אין אף אחד, יש רק את עוגן בשדה הזה, ולכן אנחנו שואפים להגדיל את עוגן ככל שניתן, שתהיה באמת שחקן מאוד מרכזי בזירה הפיננסית בישראל. אולי

תצליחו להעביר אותנו ממצב כתום ביעד הזה ב-SDG, כי בהחלט נראה שזה נדרש. תודה רבה לך, שגיא בלש, שהיית איתנו, מנכ"ל קבוצת עוגן, תודה רבה, תודה רבה לצופים ולאחמור.