הכישלון שהפך אותי לאמן מצליח: הסיפור האמיתי

יאיר ברק בחר ללמוד אדריכלות מכיוון שזה היה רחוק ממקצוע ההורים שלו, שהיו אנשי חינוך. בנוסף, בשנות ה-90 הוא התרשם מאדריכלים שלבשו חולצות כפתורים ונשאו עפרונות מכניים בכיסם, מה שמצא חן בעיניו מאוד.

בתחילה, הוא התקבל בהצלחה ללימודים בבצלאל לאחר ועדת קבלה מעולה ותיק עבודות מרשים. אולם, מהר מאוד הבין שהוא לא מרגיש במקום הנכון, והתקשה מאוד בתכנון, כאשר תוכניותיו בשיעורי הסטודיו היו מביכות.

בסוף שנת הלימודים הראשונה, ראש המחלקה זימן אותו לשיחה ואמר לו ש"זה לא עובד לנו", והציע לו שתי אפשרויות: לחזור על שנה א' או להיפרד. יאיר ברק הבין שהוא פשוט "חרא שמתכנן" והחליט לעזוב ולא לחזור על שנת הלימודים.

לאחר שעזב את לימודי האדריכלות, יאיר ברק חזר לתל אביב והלך ללמוד צילום. הוא הפך לאמן ומלמד סטודנטים, ואף זכה להציג תערוכה גדולה וחשובה במוזיאון תל אביב.

כעשרים שנה לאחר שעזב את הלימודים, יאיר ברק פגש את ראש המחלקה לשעבר בדואר בקרית אונו. באותה תקופה, נפתחה לו תערוכה גדולה במוזיאון תל אביב, והוא שקל להזמין את ראש המחלקה לתערוכה.

למרות ששקל להזמין אותו, יאיר ברק החליט בסופו של דבר לא לגשת אליו. הוא חשב שהכישלון הזה יישאר מתנה, ולא רצה לתת לאיש הזה לקלקל את הרגע או לאמת אותו עם הרגע שנוצר בחייהם.

יאיר ברק סיפר שבשנה הראשונה שבה פסטיבל הצילום העניק את פרס בית"ר למצוינות בצילום, הוא היה בוועדת השיפוט והיה לו "הכבוד לעצור את ארוחת הפרס". הוא מתייחס לכך כ"כישלון בפסטיבל".